עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

skin white as snow, lips red as blood, and hair black as ebony. They named the baby princess Snow White

אם בא לכם להעיר, להעביר ביקורת, לשאול, להתייעץ, או אם אתם סתם לא רוצים להגיב ושכולם יראו, אני כאן:
bloggerwriting1@gmail.com
חברים
תיאוסרטניתThelseנאיהIM AL
נושאים
אהבה  (2)
כתיבה  (2)
שירה  (2)
כותרת
07/10/2018 22:35
snow white

הוא ביקש שאמות.

במילותיו המדויקות: "תמותי."

"לא הבנתי. זה איחול? זה איום?" באמת לא הבנתי. זה איחול? זה איום?

והנה עוד שתיקה. "בין לבין..?" שאלתי, מנסה להפשיר את האוירה הקרה שמזמן איתו השקט. שקט הוא הדבר השנוא עליי מכל. מאז ומתמיד היה.

והוא אוהב אותו.

את השקט, כלומר. אולי הוא אוהב עוד דברים אבל את השקט אני כבר יודעת שהוא אוהב. כי אני מכירה אותו. כלומר, אני חושבת. אני חושבת שאני מכירה אותו.

"כן?" אני שואלת שוב מקווה בלבי לשמץ תגובה- אפילו הנהון היה מספיק עבורי באותו הרגע.

ומצדו? כלום. מבט עמום שאני מנסה, ללא הועיל, לפענח. רק שפתיו נעות ללא הפסק, ובכל כוחי ובכל חוש השמיעה שלי אני מנסה לדוג מילים משפתיו, אבל כלום. שפתיים זזות ללא תכלית.

"תום!!!!"

אני חושבת שהוא רוצה שכולם ימותו. או שהוא ימות בעצמו. אחד מהשניים.

רציתי לצרוח. רציתי לגייס את כל כולי ולצעוק עד שמיתרי הקול שלי יקרעו. או משהו.

"להתראות" לחשתי ונשקתי לו על הלחי.

הוא חייך בקושי "ביי, אן"

למה הוא לא אמר להתראות בחזרה? מה, הוא לא רוצה להתראות איתי? חוץ מזה שזה תמיד נראה כאילו הוא כועס כשהוא קורא לי בשם שלי.

הוא התקשר כמה דקות אחרי. "שתדעי שאני לא כועס. באמת. ואני לא רוצה שתמותי. זאת אומרת, אני קצת רוצה. אבל לא ממש ממש." חייכתי ואז הבנתי שהוא לא שומע את החיוך שלי. אז צחקתי כדי שידע שהכל בסדר.

הכל בסדר. ממש. יופי. עכשיו אני גם שקרנית. דמעות החלו לזלוג מעיניי וביניהן שאלתי "תום.. מה קורה?"

"אני מבטיח. כשאני אוכל אני אספר"

"אני אוהבת אותך"

"אני יודע."

דביל. כל הקטע של להגיד "אני אוהבת אותך" זה כדי שבן הזוג יגיד בחזרה.

אנחנו בני זוג?

"אני שמחה שאתה יודע, תום" רואים? כשאתה כועס על מישהו אתה משתמש בשם שלו. אני לא סתם אמרתי.

"להתראות" הוא אמר. ידעתי שהוא יגיד בסוף. ידעתי שהוא כן רוצה. להתראות איתי, הכוונה.

אני מגיעה הביתה. נכנסת למקלחת. בוכה. אני תמיד בוכה במקלחת כי רק שם לא רואים שאני בוכה. הדמעות נעלמות עם המים הרותחים.

אני מביטה במראה. דמותי מתערבבת אדי המים הרותחים ודמעותיי הרותחות יותר, ופניי מקבלות עיוות משונה, שאני לא זוכרת שראיתי על פניי מאז... אה. זה היה חיוך.

האדים נעלמים אט אט, בבואתי נחשפת אט אט וההבעה המשונה.. החיוך, כלומר. התכוונתי לחיוך, מתחבא פתאום. מזל שהוא כל כך טוב במחבואים.. ההבעה הזאת  לא הולמת אותי ממילא..


הלוואי ולא הייתי אני. בעצם, הלוואי ולא הייתי. אולי זאת בקשה יותר פשוטה בשבילך (דיברתי לאלוהים).


נזכרתי בבקשה של תום והמילה הבודדה הזאת "תמותי" לא הפסיקה להתנגן בראשי.

איך מתים? לקחתי סכין גילוח של אבא. חתכתי. זה היה די כיף.

אבל לא מתתי, מה שמביא אותי למסקנה שבנוסף לכל חוסר ההצלחה שלי בלחיות, אני גם לא יודעת למות. יש שיגידו שזה אבסורד. אין שיגידו שזה לא.

 

 

 

 

3 תגובות
בדידות
28/12/2017 21:39
snow white
אני רק עוד אחת שנוהגת לנהוג ולהתנהג, כמו אחת שרוצה לרצות ולהתרצות. 
אוהבת לאהוב, להתאהב ולהיות אהובה. 
משלבת ידיים אל מול השלווה.
סותמת את פי ושותקת עיניי, 
עד מתי אשאל עד מתי? 
קורסת על הכורסה בכל ערב,
לא מוצאת זיווגה של הגרב. 
לא מוצאת זיווגי שלי. 
לא מוצאת מציאה, אחד יחיד ויחידי, 
שיהיה  אך ורק, רק ואך בשבילי.
ואני אהיה בשבילו. אהיה האחת והיחידה. מעולם לא הייתי, ומעולם לא הייתי מאמינה, 
אבל הם אמרו שתמיד יש פעם ראשונה. 
ולא אוכל לגרום למוחי המעורער, המהורהר, להשכיח מכל אונה ואונה, עונה בעקבות עונה, שנה ואחריה עוד שנה, את ההבנה המדי נבונה-
כשיש פעם ראשונה, בהכרח יש פעם אחרונה.


חבל ואבוי, אבוי וחבל, 
אם שיער ראשי לא היה מקורזל, 
אם הפנים של מוחי לא היה מבולבל, 
הייתי מוצאת, היום או מחר, 
אחד שיאהב עד יותר מלנצח,
אחד שינשק לי על המצח, 
אחד שאקנא במתרוצצות סביבו, 
והוא באילו שאין מסביבי. 
אחד שאחמוד לטוב לבו ורוחו, 
אחד שאחדש את משאבי כוחו. 


עוד לא נשואה, לא כל כך מתנשאת. 
בסך הכל אני בסדר, חיה לא כל כך בסדר. די בבלאגן, אם מבקשים את האמת.
אני מקווה שאתה בסדר עם זה. 
אה, לא? הלו?
כמובן ששוב אין מענה, אם לא מחשיבים את הצליל הארוך האחד הרצוף של ציפייה שלעולם לא תקום לתחייה, אולי רק בשביל לפתוח בריצה אל עבר השעמום הארוך האחד הרצוף שמלא בציפייה שלעולם לא תקום לתחייה. ואם הייתה בידינו האפשרות לקרוא לילד החי-מת ההוא בשמו, היינו קוראים לו בדידות. 
5 תגובות
צבעים
20/11/2017 14:59
snow white
הלב מלא, ירח ריק.
כחול שמים משתחר.
זו עוד תקופה שתחלוף,
הלילה יגמר.

חום גופך מקפיא,
קור רוחך מרתיח,
שקט עם המון מילים,
את הבוקר הוא מבריח.

אור שחור כשלג,
ולבן כעורב,
אותו האור יחשיך עינייך,
איך דווקא בך הוא התאהב?

קולך שכוח,
מבטך מתוק-מלוח,
עוד נגיסה מהתפוח,
והרעש עף ברוח.

שקר שחור אחד,
ושניים לבנים,
חיוכך נשמע פחות,
והצבעים צובעים צבועים.

חושך לבן, כמעט כמו אור,
הבוקר מתקרב,
יזכיר לילה לבן- שחור,
וימים צבעוניים.
1 תגובות
אנשים
16/11/2017 15:44
snow white
אנשים באים,
אנשים הולכים.
אנשים שואלים שאלות,
עונים בתשובות, בשאלות או שלא עונים בכלל.
אנשים עושים טעויות. ולפעמים צודקים.
אנשים נכשלים.
אנשים בוכים על אותם כשלונות, על אותן אכזבות. מעצמם, מהעולם.
אנשים ממשיכים הלאה.
אנשים חולמים.
אנשים מגשימים חלומות,
וכשלא מגשימים, מאשימים. מאשימים את כולם, חוץ מאת עצמם.
ורק דבר אחד טמוע במוחם של אנשים:
תחרות.
אותה תחרות על הצלחה. על מי יפול אחרון.
תחרות על אושר, קצת יותר מעל אושר.
על יופי, קצת יותר מעל אופי.
תחרות על שיגעון. על אהדה.
אנשים לא מרגישים, ולפעמים מתרגשים.
אנשים יודעים. ומה שלא יודעים- גם לא לומדים. 
אנשים מלמדים. מלמדים את מה שלא למדו בעצמם. 
אנשים חווים. אנשים חושבים. חושבים פחות מדי, ולפעמים יותר מדי. 
אנשים מתעוררים בבוקר, ולא תמיד הולכים לישון בלילה. 
אנשים מפחדים.
אנשים פוחדים מהסביבה, ונרתעים מהלבד.
אנשים צוברים אומץ, צוברים ביטחון, צוברים ניסיון.
אנשים לא מאמינים, ולפעמים מאמינים.
אנשים גדולים,
אנשים קטנים.
אנשים בכל מיני צורות וצבעים.
אנשים שנדרש מהם להתאמץ.
אנשים שהכל בא בקלות.
אנשים משווים,
אנשים מתווכחים,
אנשים מתחילים,
אנשים מסיימים.
ואמנם אנחנו כל כך שונים,
אבל תמיד- לנצח נצחים- אנשים נשארים אנשים.

2 תגובות
מירוץ משוכות
12/11/2017 12:52
snow white
"את בטח יודעת, שהחיים הם כמו מירוץ. מירוץ משוכות. לפעמים מפילים משוכה, אבל חייבים להמשיך הלאה, בכל הכוח. בלי להסתכל לאחור. חייבים להמשיך לרוץ, הכי מהר. כדי לנצח. חייבים לנצח, שומעת? אסור להאט. אסור להתייחס לכאב. אף פעם לא לוותר. תרוצי מהר, הכי מהר. שומעת? ותקפצי גבוה יותר, כשתגיעי למשוכה הבאה" והוא שוב מחייך את החיוך הכובש הזה שלו.
"תפסיק. החיים הם לא כמו שום מירוץ. טוב? ודיי לחייך כאילו הכל בסדר. כי הכל לא בסדר, ואני כבר הפלתי את כל המשוכות במירוץ שלי. וסיימתי אחרונה. נכשלתי, טוב? עכשיו הבנת?" 
"אני אוהב אותך" הוא דיבר כל כך בשקט, שאפילו אני בקושי שמעתי . 
אבל שמעתי, כי תמיד אני שומעת. הוא יודע שתמיד אני שומעת אותו. 
ואז חייכתי. ממש חייכתי, חיוך אמיתי. לא ייאמן, הא? אני, חייכתי. זה דווקא לא רע, לחייך. 
הסתכלתי לו עמוק- עמוק לתוך העיניים, ורק חשבתי על כמה אני רוצה להצמיד אותו אליי.
 על כמה אני רוצה להרגיש את פעימות הלב שלו, כאילו שהן פעימות לבי. על כמה אני רוצה להרגיש כאילו הוא חלק ממני. כאילו אני חלק ממנו. על כמה אני רוצה לנשום אותו. לנשום איתו. על כמה אני רוצה שרק נהיה ביחד לכמה שניות, הכי הכי קרובים שרק אפשר. רק כדי שאוכל להרגיש אותו. רק כדי שאוכל לנצור אותו בראשי. בלבי. בזכרוני.
יש לו עיניים כל כך תמימות. כל כך עמוקות. 
כמו של תינוק שהרגע נולד, ולא רוצה לסגור את העיניים לעולם, כדי שיוכל ללמוד הכל. כדי שיוכל להבין. הוא תמיד רוצה להבין. העיניים שלו תמיד מלאות במיליון שאלות, שהוא תמיד מפחד לשאול. העיניים שלו תמיד כל כך יפות. מרגיש כאילו אפשר לתבוע בהן. 
יצאתי מהחדר לאט לאט. קיוויתי שהוא יעצור אותי. קיוויתי שהוא יגיד משהו. 
אני שונאת אותו. אני שונאת את זה שהוא מושלם כזה. אני שונאת את זה שאני , כל הזמן, רוצה להיות רק לידו. אני שונאת את זה שהוא אוהב אותי. אני שונאת את זה שאני אוהבת אותו.
9 תגובות
עוד שיר לאוסף. אשמח לחוות דעת ולתיקונים! (:
11/11/2017 17:29
snow white
אתה מרגיש שאין עוד כוח,
שאין ברירה אלא לברוח.
אתה חושב שזה נגמר,
הזיכרון בא מאוחר.

תגיד את מה שיש,
תתקרב קצת אל האש.
אל תפחד לסלוח,
לפעמים כדאי לשכוח.

בל ייפלו לתרדמה,
מה שנכון תמיד נשמע.
אל תפחד להיות בצד,
לא צריך עוד אף אחד.

הכישלון אמנם מרתיע,
אך שאותך הוא לא יפתיע.
לפעמים טוב לשקר,
להיות אדם מעט אחר.

לפני קצת מסובך,
בסוף הכאב נשכח.
לא קל להתחיל,
אבל בסוף תהיה רגיל.

תהיה רגיל לשיגעון,
של אנשים סביב השעון.
תהיה רגיל להצלחה,
כמו שסיפרה ההבטחה.
0 תגובות
דיי לכותרות
10/11/2017 16:09
snow white
מספרים על אחת,
ילדה מיוחדת,
שלבה לא שקט,
ונשמתה במלכודת.

מספרים על ההיא,
שדמותה עוד תפליא,
היא תמצא אהבה,
אם תהיה לה תקווה.

במקום לא מקום,
בזמן לא זמן, 
היא הבינה פתאום, 
שאף אחד לא נאמן.

מספרים על נערה,
שחיה בלית ברירה,
דמעותיה לא נראו עוד, 
והיא מזמן הלכה לאיבוד.

למה יש לחזור,
אם הכל כבר מת?
ומה עוד יעזור,
חוץ מהאמת?

שנאה היא מילה קשה,
מה באמת את מרגישה?
והגבול היה דק,
אולי הגורל צדק.
ואמנם היה רע,
אך תשרדי, יקירה.

אם מסתכלים למטה,
עדיף לא לראות בכלל.
אם תרגישי חרטה,
את תשמחי שזה נגמר.

בלי בושה,
מותר להיות קצת חלשה.
ואם תזלוג דמעה או שתיים,
אל תסגרי את העיניים.
הגיע הזמן להמשיך הלאה,
בטרם יירד עלייך הלילה.
5 תגובות
ילד, נער, איש
05/10/2017 11:59
snow white
הוא חשב שזה טוב, לא לאהוב,
הוא חשב שילמד עוד לשמוח.
והילד יראה בקרוב,
ששנאה נועדה היא לרצוח.

יהיה הוא הילד בלי אף אחד,
לעולם לא ידע אחרים.
ולנצח יאהב את עצמו בלבד, 
לא יכיר לעצמו חברים.

ימצא את עצמו לפתע בחור,
הצעיר תופס זאת, אולי באיחור.
יבין שהוא סתם עוד נער כעור,
החיים השאירוהו בפה פעור.

כל כעסיו בתוכו הוא אוגר,
כל כיסופיו באדמה הוא קובר,
לנצח יזכור מה שנהג לשכוח,
אחרי שהעולם יענישוהו בכוח.


הוא החזיר את העולם לאחור,
המסכן לא יצא מהבור.
אופי או גורל? המשיכו לשאול.
אולי יסלחו, ישכחו מאתמול.

האיש המשיך את העולם לאכול,
זה אותו אדם, אחרי הכל.
הוא חשב שיגרום לכולם ליפול,
שיהיה אחד שישמעו לו בקול.


החיים לימדו את הילד לקח,
אחד שהנער יזכור לנצח.
בסוף הוא ישאר אותו האיש,
זה שלא יודע להרגיש.


2 תגובות
נואשת
24/09/2017 17:51
snow white
שירה, כתיבה, אהבה
שתיקתנו יותר מדי רועשת,
הייתי יותר מדי נואשת.

ועכשיו אני קולטת, לא נתתי לך שקט.
מודה אני ומתוודאת, באהבתי אליך אני חוטאת.
ואילו רק יכולתי לעצור, בלילות לא הייתי רועדת מקור.

הלוואי והיית מרגיש כלפיי, את מה שאני מרגישה אליך,
כי בכל שנייה באומללות חיי, יכולה לחשוב רק עליך.

הבדידות תפסה מקום כה חשוב,
התקווה שיום אחד אולי תשוב.

רציתי לשמוח בשבילך, אך הכאב היה חזק.
הלכת לאחרת, והלב שלי נסדק. 

סלח לי, אלוהים, על כל חטאיי.
אך להצטער איני יכולה, לא על רגשותיי.

אוהב אותך לנצח, לעולם לא אפסיק.
ארורה שכמותי, אוהבת אותך, עד שהמוות ישתיק.
5 תגובות
חשבנו שנהיה לנצח, אבל בסוף מתים
23/09/2017 14:05
snow white
שירה, כתיבה, אהבה
רציתי להישאר, והיא רצתה לרצות.
אולי נמצא מקום אחר, ונתחבא מהצרות.
ניסיתי לא להתאהב, והיא ניסתה לשכוח.
אולי היה מדי כואב, ורק רצתה לשמוח.

"תהיה היא חלק מחיי" קיוויתי בלי מילים.
ואז שאלתי "עד מתי, נרוץ בין הצללים?"

אל תברחי רחוק מדי, ילדה, בבקשה.
לאף אחד זה לא כדאי, לא להקשיב להרגשה.
זה לא בריא, לחיות אם את בעצם מתה.
ויום אחד את תישברי, תרצי לחזור הביתה.

חשבתי שאיתי לבטח, תחליף רק מבטים.
חשבנו שנהיה לנצח, אבל בסוף מתים.
8 תגובות
« הקודם 1 2 הבא »
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
שלגייה

למה שלגייה? אתם בטח שואלים.

אז למה? בעיקר ככה.
ככה זאת כן תשובה.

אני פשוט אוהבת אותה, אוהבת את הסיפור שלה.

היא תמיד נותנת לי תקווה לסיפור שכזה,
עם אביר על סוס לבן.

ואיכשהו, לרוב בזכותה, אני עוד מאמינה.